מנהטן

13.9.2017

מה זה הדבר הזה ???????????????????????????????????????????

זאת לא עיר, זאת גם לא מדינה, זה בעצם לא דומה לשום דבר אחר שראינו עד היום.

איזה מקום מופרע. חסר הגדרה. לא צריך הגדרה – מנהטן זה מנהטן.

איך שנכנסו על הבוקר לעיר ראינו שמצלמים בחורות בלבוש "מוגזם". עוד באותו היום התברר לנו ש"נפלנו" על שבוע האופנה...צריך לדעת מתי לבוא...

אין ספק שיש שוק מהמקום גם לאנשים מיושבים ובעלי דעת כמונו (גיא ואיילת).

איזה בניינים עצומים, צפופים, כמות בני האדם ברחובות, הרכבים בכל מקום ובכמות משוגעת, חנויות מעוצבות ויפות שכמותם לא ראינו בשום מקום....אפשר להמשיך לעוד מאפיינים מיוחדים של העיר. באמת עיר משוגעת.

התמקמנו לנו במלון stewart hotel הממוקם במיקום מעולה במרכז העיר (על שדרה 7 ו- 31W). המיקום של המלון אפשר לנו סוג של טיול כוכב בכלל ימי השהייה שלנו במנהטן שכן ממש מעבר לכביש ממוקם מדיסון סקוור גרדן ובו מעבר לכל הדברים גם תחנת רכבת ענקית ממנה אפשר להגיע לכל חלקי מנהטן.
גם החדר וגם המלון היה מצויין. בקיצור תענוג.

טוב אז מאיפה מתחילים כשמתארים את הביקור במנהטן? אין, זה בלתי אפשרי המקום הזה.
בכל מקום שהגענו אמרנו "וואוווווו". אולי בגלל שכחודש וחצי ראשון של הטיול הזה היינו רק "בשטח"? . לא נראה לי כי מנהטן היא אבסולוטית וטוטאלית בשונות והייחודיות שלה.

כל הימים אבל כל הימים ביקרנו בחנויות לאורך הרחובות ובמרכזי חנויות שונים.
ביום השני שכרנו אופניים ודיוושנו לתומנו ב"סנטרל פארק" רחב הידיים והמקסים.
אפשר להיות בסנטרל פארק כל יום ולהנות ממנו. ראינו במקום הופעה מקומית אבל בעיקר רכבנו לכל אורכו כולל כניסה למספר דרכים חוצות ובחזרה.

בימים הבאים חצינו את גשר ברוקלין המפורסם וטיילנו רגלית בברוקלין.

התניידנו במנהטן באמצעות רכבות התחתית (סאבווי) ומאד שמחנו לגלות שמעבר לנוחות השימוש המקום גם בטוח יחסית. כן התקשנו מדיי פעם למצוא את הרכבת הנכונה עבורנו...

איילת סחבה אותנו (גיא ואיילת) להופעת גא'ז לילית באיזה מועדון ג'אז וותיק. ג'אז דרך אגב, זה קטע מאד איני במנהטן כבר עשרות שנים. היה מעולה.

כמובן שביקרנו תכופות בחנויות ספציפיות כמו חנות הדגל (הגדולה ביותר בעולם אני חושב) של מייקרוסופט (עומרי שם ישב כל פעם מס' שעות ונהנה מכל רגע).
גם תומר לא ויתרה על מספר ביקורים בסניפים שונים של Macy's

מקום בו ביקרנו ושללא ספק לא נוכל וגם לא נרצה, לשכוח הנו "גרנד זירו".
גרנד זירו זהו האתר הנצחה לאסון התאומים. ביקרנו בכלל האתר לרבות במוזיאון, האנדרטה ויתר שטח המתחם. היה חזק ונכון. חובה לכל מי שמבקר במנהטן !!!

כמובן שהגענו גם ל – wall street , ראינו גם את פסל הברונזה המפורסם של "השור המסתער" המסמל "עליות" בבורסה, ראינו את בניין הבורסה New York Stock Exchange, שוטטנו ברחוב ברודווי, טיימס סקוור ועוד...

סיפור הטיסה חזרה (למי שאין כח לקרוא שידלג לקטע האחרון):

ובכן כמו לכל סיפור טוב חייב להיות סוף טוב.

אכן אי אפשר בלי איזה מעדן לקינוח נכון ?
העם דורש אז משפחת עוז מספקת...
ובכן מעשה שהיה כך היה:

יום 18.9.2017 התעוררנו ליום אחרון במנהטן ובכלל בארה"ב.
מסופקים עד בלי דיי מטיול ארוך של שלושה וחצי חודשים של שכרון חושים ומעללים ציפינו היום בשעה 18:15 להמריא חזר לארצנו הקטנטנת והאהובה.

התעוררנו בקיצה טבעית שכן אמרנו שביום האחרון בארה"ב לא יהיו תכניות אלא נזרום...

בסביבות השעה 10 בבוקר יצאנו מהמלון, לא לפני שפינינו התיקים לחדר לשמירת חפצים של המלון, לכיוון הספרייה של מנהטן.
אמרתי (גיא) לאיילת שהיא חייבת לראות את מבנה הספרייה ובמיוחד על רקע הגן הציבורי היפה הממוקם ממערב ובסמוך לספרייה.
נלהבים ושמחים התחלנו לצעוד לעבר גן הספרייה.
נלהבים עוד יותר ישבנו לאכול ארוחת בוקר במקום הקסום הזה.
בינתיים הכל תענוג, הכל כשורה.

חישבנו את הקץ לתענוג ומצאנו שעל מנת להגיע לטיסה בלי לחץ ועל הצד הבטוח יש לעלות על מונית בסביבות השעה 14 (כשעה נסיעה לשדה תעופה + שעה ספר לכל מקרה שלא יהיה+ שעתיים להיות בשדה לפני הטיסה ובסה"כ 4 שעות לפני הטיסה שצריכה להמריא ב- 18:15).

טוב, בשעה אחת התחלנו לצעוד חזרה למלון וזאת במטרה להגיע בשתיים למלון ולסוע לשד"ת...
תקלה ראשונה נוצרה בדרך כשראינו את חנות m&m המטורפת ברחוב ברודווי. מה לא ניכנס ? מה יכול להיות יותר טוב מסיום כל כך מתוק. אז נכנסנו...עיכוב קל בתכנית...

יצאנו לרחוב ופתאום ראינו חנות שאיילת מאד אוהבת – זינגוואלה משהוא. מה לא ניכנס? תקלה שנייה. חתיכת הזדמנות... אז נכנסנו ואז גדל העיכוב אבל רק עוד טיפה לא משהוא נורא..

יצאנו מהחנות והמשכנו להתקדם ברחוב. פתאום תומר זיהתה חנות של ויקטוריה עם מלאי מרשים של מותג "פינק". מה לא ניכנס ? איך אפשר? אז נכנסנו. תקלה 3. נרשם עיכוב מצטבר לא קטן...

טוב הגענו למלון בסביבות 15:00 לקחנו כל המזוודות ועלינו על מונית.
איך שעלינו אמר הנהג שהנסיעה צפוייה לארוך קצת יותר משעה (בד"כ כ- 45-60 דקות) שכן יש פקקים לאור כנס האומות המאוחדות (סגרו כבישים כי מגיעים כל מיני מנהיגים מכל העולם). תקלה 4.

הנהג טען שנגיע בלי שום בעייה לטיסה...

טוב מתקדמים ברחובות וכל פעם שמתקרבים לגשר שיוצא ממנהטן לכיוון שדה התעופה מתברר פקק גדול. מה עושה הנהג ? – עוזב הפקק ונוסע לגשר אחר או לדרכים עוקפות בניסיון לחסוך זמן...

תקלה 5 - לאחר כשעה ומשהוא של נסיעה אנחנו עדיין במנהטן...פתאום הבנתי כי הג'י. פי. אס של הנהג אינו אינטרנטי ולכן הוא לא באמת מעודכן בדרך המהירה ביותר לשדה.
וכל זאת למה ? כי האינטרנט בארה"ב כ"כ יקר שנהגי המוניות לא מפעילים אותו במטרה למצוא הדרכים המהירות.

מיד פתחתי את הוויז ונתתי לנהג הוראות נסיעה.
שמאלה, ימינה, שמאלה, אחורה, פרסה ושוב ימינה...איך שהוא הגענו לתור של העלייה למטוס 70 דקות לפני ההמראה.

אבל מה ? אין אף אחד בתור – לא במקום שממתינים ולא במקום שמקבלים. קיפלו את העסק. תקלה 6.
בבירור שערכתי עם נציגי חברת בריסל איירליינס התברר שהם סגרו הקווים בדיוק 90 דקות לפני הזמן.

תחנונינו להצטרף לטיסה לא הועילו. סיפרנו שב- 70 דקות אפשר להספיק וזאת מניסיון בחברות אחרות, סיפרנו שלמחרת יש חג מאד חשוב בישראל (ראש השנה)....שום סיפור לא עניין את החבר'ה האלה.

ואז התחילה סאגה מטורפת:
התקשרנו לחברת נסיעות יונייטד ממנה קנינו הכרטיסים. יונייטד יושבים בשדה תעופה אחר (ניו ארק) בצד השני של מנהטן ולכן כל התקשורת איתם היתה טלפונית בלבד. תקלה 7.

לאחר אין סוף ניתוקי שיחות מתסכלים וחוסר הבנות אלו הציעו לנו ללכת לדלפק של חברת לופטנזה ולקחת שם כרטיסי טיסה חדשים לטיסה שיוצאת בעשר בלילה (עיכוב של 4 שעות).
הגענו ללופטנזה. מתברר שיונייטד ביצעו הזמנה לארבעה כרטיסים בלבד וכי לתומרי שלנו לא המציאו כרטיס. תקלה 8.

מאותו רגע שוחחנו עם יונייטד מס' פעמים ובמשך מס' שעות. מלופטנזה נמסר שיש מספיק כרטיסים / כסאות פנויים בטיסה ולא מבינים למה יונייטד לא מזמינים כרטיס חמישי. יונייטד טענו שלא מצליחים להזמין כרטיס זה. לנציגים אסור לדבר ביניהם כך שהפכתי לרמקול / מיקרופון שלהם... סיוט שנמשך שעות. תקלה 9.

עם הזמן חברת יונייטד הציעו לנו כרטיסים שונים בחברות אחרות אולם בשום שלב לא מצאו כרטיס לחמשתנו.

כשתי דקות לפני שסגרו את העלייה לטיסה של 10 בלילה רק אני (גיא) ועומרי החזקנו בכרטיסים לטיסה (את איילת ויעל ביטלו במטרה למצוא לכולנו כרטיסים בטיסה אחרת).

אני ואיילת החלטנו בהחלטה של שנייה שאני ועומרי נעלה על הטיסה ובכך נקל על יונייטד למצוא רק 3 כרטיסים במקום 5.
וכך היה...אני ועומרי עלינו מיד על הטיסה לא לפני שקיבלנו אישור מיוחד לקחת תיקים במשקל של מעל 80 ק"ג מעבר לטרולים וכל זאת על מנת להקל על איילת (החבר'ה של לופטנזה היו אחלה).

איילת והבנות לעומת זאת נשארו בשדה ומבלי לדעת מתי ואיך חוזרות לארץ. תקלה 10.

לאחר לילה ארוך ומטיש לאיילת והבנות בשדה נוצר קשר עם הסוכנת שלנו בארץ (ליאת רסקין מסניף אופיר טורס בב"ש) וזו האחרונה הצליחה לסדר לאיילת ולבנות טיסה לארץ ביום שלמחרת כלומר ביום ה 19.9 בשעה 17.
האמת שליאת כבר התחילה לעזור לנו ממש בתחילת האירוע וכשהשעה אצלה אמצע הלילה והיא בכלל חורפת בבית - אין על ליאת. באמת עשתה עבודה נהדרת - כל הכבוד והמון המון תודה.

אני ועומרי כבר היינו בבית ואיילת והבנות עוד לא המריאו משד"ת בניו יורק – מטורף ומאד מאד לא נעים. תקלה 11.

סוף טוב הכל טוב – איחוד משפחות נרשם בסביבות השעה 18 של יום ה- 19.9 כשאיילת והבנות נחתו.
ישר מהשדה ועם ג'י. פי. אס אינטרנטי כמובן, נסענו לארוחת ערב ראש השנה אצל ההורים (משפחת עוז – כדי שנזכור לראש השנה הבאה שב- 2017 היינו אצל משפחת עוז אז שנה הבאה נהיה, בע"ה, אצל משפחת סיוון...).

הסיפור של החזרה בראי לאחור ללא ספק טרם לחווית ייחודיות ונדירות הטיול הזה – אין ספק שמדובר על ארוע. לא סתם אירוע אלא מגה אירוע.

סיכום לטיול – אנחנו צריכים קצת זמן לעקל...

קטע משיר "גדליה רבע איש" שלדעתנו דיי מתאים לסיפור הטיול שלנו:

.....
נִגָּשׁ הַקַּבַּרְנִיט לִשְׁאֹל:

לְאָן לִנְסֹעַ, גְּדַלְיָה?

אָמֶרִיקָה הִיא פֹּה מִשְּׂמֹאל,

וּמִיָּמִין אוֹסְטְרַלְיָה.

וְאָנֹכִי עוֹנֶה: אָדוֹן,

כָּל הַמְּקוֹמוֹת יָפִים הֵם,

כָּל הָעוֹלָם שֶׁל אֵל עֶלְיוֹן

וְכָל בָּנָיו אַחִים הֵם.

כִּי הָעוֹלָם גָּדוֹל-גָּדוֹל

צָרִיךְ לִרְאוֹת בּוֹ אֶת הַכֹּל

אֵיךְ מְסֻדָּר בּוֹ כָּל דָּבָר,