הגובלינים, קפיטול ריף, הברייס ו"יום עצמאות בשמיים" (כמו שנאמר בסרט / אגדה "סבתא חיה מתה" / "מבצע סבתא") :

עמק הגובלינים:מעיירה גרין ריבר האפרורית יצאנו לעמק הגובלינים.
בעמק מס' אזורים עם אלמנטים מאבן חומה שנראים כמו פטריות – ממש כמו מגרש משחקים של גמדים (אבל גמדים גדולים חחח...).
מקום נחמד לתת הצצה ולהמשיך.
תמונה מעמק הגובלינים:





מהעמק יצאנו לכיוון שמורת "קפיטול ריף". הדרך והנופים שלאורכה יפים מאד. מומלץ לעבור. החלטנו לא להתעכב ואחרי שקנינו גלידות ופאי מקומי המשכנו ישר עד העיירה הנחמדה torry.
בעיירה torry ישנו לילה אחד. כשהתעוררנו גילינו שהחבר'ה נמצאים בהכנות לקראת חגיגות "יום התפוח". בעיירה הקטנה הזאת הגיעו למסקנה שהם יודעים לחגוג טוב יותר את "יום התפוח" מאשר בניו יורק (שיגעון גדלות מקומי...).
לא היה לנו זמן מתוכנן למקום וגם רצינו להתקדם ליעד הבא אז התנצלנו בפני המקומיים ויצאנו לדרך לכיוון הברייס.
בדרך לברייס עצרנו למנוחה (ללילה) על שפת האגם ב- sp של אסקלנטה.

הנסיעה בכבישים 24 ו - 12 המחברים את העיירות גרין ריוור, טורי אסקלנטה ועד הברייס הייתה מדהימה. נהנינו (המבוגרים כמובן) מכל רגע. הילדים מידי פעם הסתכלו בנוף ("כן, כן ראינו יפה מאד...") ובעיקר שיחקו קלפים, סודוקו ומשחקים בטלפון...

ברייס רבותיי ברייס:
איזה מקום מדהים.
הנוף של הברייס לא דומה לשום מקום שראינו עד כה – כמויות של צריחים מאבן/סלע בצבע חום אדום...משהוא גוטה. אפילו הילדים עשו "לייק".
ביום הראשון צעדנו במסלול שנקרא הנסיכה משהוא ועד נבחו משהוא ...
אחלה מסלול (מתפתל כזה עד לתחתית השמורה, מטייל לו בין הביתרונות ואז עולה כמעשה נחש חזרה לתצפית ...).
זה הזמן לציין במיוחד את יעלי שלנו שטיפסה את העלייה תוך שהיא שרה, מדלגת ומקפצת "לשלמה הגמל יש 10 דבשות, עשר דבשות, לשלמה הגמל יש 10 דבשות וככה הוא הולך יחלאולאו" וחוזר חלילה...

 ביום השני עלינו לכמה נקודות תצפית ונפרדנו מהפלא לשלום.

ברייס:

ה-4.7. יום העצמאות האמריקאי בעיר סנט. ג'ורג': 

עיר נחמדה אבל חמה למות.
הגענו אליה ביום ה- 3.7. כדי לנוח ובמיוחד כדי לחגוג עם האמריקאים את יום העצמאות שלהם ה- פורת' (4 אבל עם ת' בסוף) טו ג'וליי...בקיצור ה- 4.7.
אז האמריקאים לא חוגגים כמו אצלנו מהערב שלפני אלא רק מהבוקר של ה- 4 ועד הלילה (תמימים האמריקאים האלה - איזה פראיירים אין להם באמת יממה שלמה...).
בבוקר היו כל מיני הפנינגים. אנחנו בעיקר התבשלנו בחום והשלמנו קניות של ציוד.
כן קניות. יום העצמאות האמריקאי אינו יום חופשי בתשלום אלא מעין יום "בחירה" (אשכרה פראיירים).

החגיגות בערב הזכירו את מה שקורה במוצאי יום העצמאות אצלנו במועצה אזורית אשכול – הופעות, ברכה ותודות של המארגנת (כמו דליה חרל"פ שלנו רק בלי ח' וע'...) ואז זיקוקים בלי הפסקה (אין מה להגיד – יש להם את זה...).
כמות הזיקוקים מטורפת. המקום היחידי שראיתי (גיא) כ"כ הרבה ניצוצות בשמיים זה בלבנון...
ולמה ככה – כי מעבר לבמה המרכזית שבה היו זיקוקים למכביר הרי שביוטה לכל "עגל" יש אפשרות לקנות זיקוקים / נפצים / וכל מה שמתפוצץ (ראינו עמדות מכירה שנקראות, איך לא, T.N.T (חומר נפץ)). בלי סיפורים.

מה יצא ? הרחובות עמוסים באנשים שיושבים על המדשאות/ מדרכות/ על כסאות נוח בתוך הארגזים של הטנדרים (במחילה מהאמריקאים – "track's") בכל רחוב ומכל פינה נפצים, זיקוקים, ריח אבק שריפה כאילו מסתובבים במטווח צבאי. טרפפפת.
"יום עצמאות בשמיים"