קליפורניה או קליפורניה

כמה זמן חיכינו להגיע לקליפורניה...כל כך הרבה תכניות, ציפיות, אטרקציות מחכות לנו במדינה הזאת... אז שכוורת (המחודשת) שרה "בכל זאת הגענו למרות הכל"...

האמת שבמעבר בין אורגון ולבין קליפורניה אין הבדל גדול למעט שלטים המספרים את העניין. הנוף נראה בהתחלה דיי דומה – אותם עצי "רד ווד" יפים ומרשימים הנמצאים לאורכה של דרך 101. גם החופים לאורך הכביש ממשיכים להיות קסומים.

מה כן, הרגשנו בהבדל ברמת השירות לתיירי הקרוואנים – באורגון ולאורך כל החופים קיימות שמורות רבות לאורך החופים בהם חניונים לקרוואנים. השמורות בסיסיות אך מסודרות ובהחלט נותנות מענה טוב לתייר. לעומת זאת בקליפורניה הרבה פחות חניונים לקרוואנים השייכים למדינה ולאורך החופים / השמורות.
ככל שהתקדמנו דרומה הבנו שחופי אורגון יפים ועוצמתיים (בתוליים משהו) יותר מאלו של צפון קליפורניה.

נסענו לאורך ה – 101 דרומה עד שהגענו לכביש שהוביל אותנו לעמק נאפה הנמצא מצפון (כשעה נסיעה) לסן פרנסיסקו.

עמק נאפה, הידוע ביופיו, מאופיין בעיקר בשטחי הכרמים הגדולים והאיכותיים שלו. כמו כן בעמק תעשיית יקבי יין מרשימה במיוחד.
טיילנו בין הכרמים, בעיירות וכמובן נכנסנו לסיור מודרך בייקב "Beringer".
הסיור כלל טעימות, ביקור ביקב המקורי התת קרקעי שנבנה לפני מאות שנים במיוחד עבור היינות, ביקור בטירה ובמבני החווה. הסיור המודרך היה מוצלח ומעניין מאד – מומלץ גם לאלו שלא מי יודע מה "בחוג היין".
בכלל עמק נאפה מומלץ מאד לביקור אפילו הנסיעה בכבישי העמק הנה חווייה יוצאת דופן ומרשימה.

מעמק נאפה המשכנו לעיירה היפה והלא מתויירת "pleasanton".
העיירה פלזנטון ממוקמת מזרחית לסן פרנסיסקו. במרכז העיירה חיי מסחר שוקקים ועם שיק מקומי ייחודי. מקום רגוע ונעים. מרגיש משהוא כמו זיכרון יעקב שלנו רק קצת יותר אמריקה (גדול, עכשווי...).

 ביום שלמחרת נסענו לראות משחק פוטבול של קבוצת סן פרנסיסקו באצטדיון "levi's stadium california's". איזו חוויה. איזה גודל של אצטדיון – מטורף.
בחניונים שמסביב לאצטדיון מלא אוהדים שמגיעים בין היתר כקבוצות אוהדים עם אוטובוסים או סתם מתקבצים ומכינים על האש ושותים שתייה חריפה. איזה קטע משוגע...

גם כמות האוהדים מטורפת. באזור בו אנו ישבנו היו אוהדים משתי הקבוצות אשר לא חסכו ירידות האחד על השני – אף שחלקם היו "מסטולים" ועל סף השיכרות היתה אווירה טובה ורחוקה מאד מעימות אלא בדיוק להיפך – החברה באו לעשות "פאן" / להשתחרר. שום מתיחת לא הורגשה בין אוהדי הקבוצות.
עוד דבר שבלט לעין – האוהדים לאורך כל המשחק מטיילים, אוכלים, מדברים ורק מדיי פעם באמת מסתכלים על המשחק. בעצם הבנו שהחבר'ה האלה הגיעו לחווייה ספורטיבית -חברתית ולאו דווקא לעקוב אחר כל אקט של השחקנים.
וזה הדבר שהכי הרשים אותנו חוויה ולא מאבק בין אוהדים. ככה עושים תרבות ספורט.

עצי "רד ווד"

יקב ברינגר:

סטייל מקומי בעיירה פלזנטון:

משחק פוטבול בסן פרנסיסקו: