הפארקים גראנד טיטון והיילו סטון

הפארקים "גרנד טיטון" וה"יילו סטון":

ממשיכים בנדודים...

יצאנו מ"פארק זאיון" צפונה לכיוון סולט לייק סיטי. בלי להתכוון נחתנו בעיירה קטנה ומקסימה, 

פרבר של סולט לייק סיטי, פלורדין.
הגענו ישר למופע הזיקוקים של חגיגות יום העצמאות בעיירה. 

שוב מאות תושבים על הדשא ומופע זיקוקים שלא נגמר, איזה כיף!!
עומריקי חטף איזה וירוס בבטן כנראה, והיה לילה קשה של ניקיונות, כאבים ודאגות.
לא לדאוג, עומרי לא הרגיש כלום בלילה הקשה (זה עומרי שלנו, כשהוא ישן שום דבר לא יזיז אותו). 

למחרת בצהריים התאושש וקפץ ישר לאגם שבו עצרנו לאכול ארוחת בוקר.

היעד הבא – העיירה ג'קסון.
בנסיעה לג'קסון עברנו בעמק מקסים, מלא פרות, בין חוות חקלאיות ואגמים. לא מפתיע שיש לכל אחד פה סירת מנוע, קייאק, אופנוע ים....יש פה מלא אגמים ומים...ממש לקנא!!

אין כמו הנסיעות בדרכים...הנופים מ א ל פ י ם, אנחנו שמים מוזיקה ישראלית, דואגים למלא כיבודים וזה חופש אמיתי!!  

בג'קסון התנחלנו כמה ימים לפני העלייה צפונה לפארקים.
ג'קסון עיירת סקי מקסימה. הבניינים בנויים עץ משולב בברזל ובכלל האדריכלות מדהימה ויש מלא פסלים של בעלי חיים בגלריות וברחוב. גם האווירה בעיירה טובה. אבל תיירותי מידי לטעמנו.
נצלנו את הזמן להתארגנות, כביסות.... ביום האחרון נכנסנו כל המשפחה לסרט מיניונים 3 – אחלה סרט – ללכת לראות, אבל כל המשפחה.

11/7 – פארק גרנד טיטון ופארק יילו סטון

יצאנו מג'קסון לכיוון שמורת הגרנד טיטון. ביקרנו בשני אגמים ציוריים, מים ירוקים כחולים צלולים 

וברקע נוף של הרים מושלגים. המים באגמים קרים קרים ולמרות זאת הילדים קפצו למים. תענוג.  

מגרנד טיטון המשכנו לפארק "יילו סטון".

עם הכניסה ליילו סטון נחתו עלינו המון הנחיות ושלטים לגבי החיות בשמורה ובעיקר לגבי דובים שאנחנו עשויים לפגוש - אסור להשאיר אוכל בחוץ, הכל חייב להיות ארוז, אסור לברוח, צריך לצעוק, ללכת בחבורות...

כולם אמרו לנו שכל פעם שאנשים עוצרים בצידי הדרך בפארק כנראה שרואים איזו חיה מעניינת ובמיוחד דובים.

הפארק באמת מלא חיות שמסתובבות חופשי גם בקמפינג – ביזונים, איילים להקות עופרים, סנאים ועוד...מחזה יפיפה.

כל פעם שראינו התקהלות בצידי הדרך עצרנו. חיפשנו דובים. לא דובים ולא נעלי קרוקס (כמו שנאמר בסדרה "זגורי אימפריה"). כל פעם ראינו איזו חיה אחרת, אבל דובים ממש לא.

אז בילינו כמה ימים בפארק, בין מפלים, בריכות מבעבעות וגייזרים מרשימים. חיכינו עם כולם לגייזר "אולד פייתפול" שיפרוץ ואחרי שהתמהמה הוא פרץ ועוד איך פרץ.
בצפון השמורה באיזור שנקרא "ממות'" טבלנו במעיינות חמים – נחמד בעיקר לאור העובדה שהמעיינות משתלבים במי הנהר הקרים, כך שהחוויה בתכל'ס היא הרחצה במים חמים מאד לצד מים קרים – קטע סבבה.

יעלי קיבלה תג רינג'רית (פקחית צעירה) אחרי שמילאה חוברת משימות מתישה, נשבעה אמונים לאמא אדמה ונשבעה להעביר את הבשורה לכוללללם.

ביום האחרון, רגע לפני "עמק הלאמר", עצרנו בצד לראות במה כולם צופים הפעם. במרכז ההתקהלות היה ילד שהסביר לכולם שהוא רואה דב וניסה לכוון את כולם למקום.
אף אחד לא ראה הדב – גם לא אלה שהיו עם משקפות / מצלמות ענק.

אחרי כרבע שעה של מהומה על לא מאומה, התייאשנו וצחקנו לעצמנו שהילד הזה אלוף שהצליח לגרום לעשרות מכוניות לעצור...הוא כנראה קורא את ספרי הארי פוטר וכדומה וכנראה פיתח דמיון מיוחד...
רגע לפני שחזרנו לרכב איילת טענה שראתה משהו זז בדיוק באזור שהילד דיבר עליו.
רצנו להביא את מצלמת הזום הגדולה שלנו.
אשכרה דב. בלי סיפורים. ראינו דב !!! צילמנו האירוע כדי שלא יהיה ספק. בפני הילד התנצלנו בלב (הוא כבר לא היה שם)...

מרוצים מהסיפור של הדב, כי אי אפשר לעזוב את היילו סטון בלי לראות דב, (גילוי נאות - כל פעם שאנחנו כותבים את המילה ילו סטון אני, גיא, חושב על שרון סטון), המשכנו לעמק הלאמר. העמק המדהים הזה ירוק, מים זורמים ומלא מלא ביזונים. 

יצאנו מהילו סטון ב"דרך שן הדב". אין דברים כאלה, דרך לא פשוטה בכלל, בלשון המעטה,  

ובמיוחד לקרוואן הארוך שלנו – נסיעה במצוקים (תלול וצר) בין הרים מושלגים... עם זאת הנוף מהדרך התברר כשווה את המאמץ. אחד הכבישים אם לא ה... לא לפספס !!!

גראנד טיטון: 

יילו סטון:

ביציאה מ"דרך שן הדב" חיפשנו מקום להניח בו את הראש ו"נקלענו" לעיירה "רד לודג'" היישר לתוך הפנינג סופשבוע מטורף של אופנועני הארלי דוידסון. מחזה מדהיםםםםםםם.

אלפי אופנוענים שהגיעו מכל רחבי ארה"ב, הציפו את הרחובות (נשים וגברים כמובן). האופנוענים זו תופעה מעניינת לא פחות מהאופנועים עצמם - לבושים בגדי עור שחורים עם ניטים וציורי גולגולות וכאלה, מלאי קעקועים, מטפחות בנדנה ומגפיים שחורות.
החבר'ה האלה (הרוכבים) נראים ממש מפחידים/מאיימים משהוא. אבל בתכל'ס הם ממש נחמדים.
כל העיירה נרתמה לאירוע של הארלי דוידסון – ברחוב הראשי מוזיקה, הופעות, דוכני מכירה (ציוד לרוכבי אופנוע), שורות שורות של הארלי דוידסון מלוקקים למות ויפים יפים יפים....

אנחנו הבנות נהנו לראות את המחזה, אבל הבנים שביננו (גיא - אבל בלי להזכיר שמות) התרגשו, פינטזו על האופנוע שהיו קונים ולא הפסיקו לצלם ולצלם ולצלם....  

ללא ספק חווייה בלתי נשכחת.    

פסטיבל ברד לודג':