גרנד קניון ואגם פאוול
ה - 15.6 – יוצאים מוגאס והפעם זה סופי:
התחלנו בסכר הובר דאם כולל סיור מודרך בעומק הסכר (מתקני הסכר, טורבינות...). איזה
אלופים האמריקאים שבנו את המפלצת הזאת עוד בשנות השלושים של המאה הקודמת – מדהים.
משם המשכנו שוב לעיירת הבוקרים Williams למשך יומיים. המזל הטוב נחת עלינו – הגענו, דיי במקרה, לתחרות רודיאו מסורתית של יום ראשון שמתקיימת אחת ל..
מאות בוקרים ובוקרות כולל ילדים וילדות בתחרויות הזויות עם סוסים, בקר, לסו – אשכרה מערבון משנות ה - 60 (ואולי לפני).
ה - 17.6 -
הגרנד קניון. זהו זה אומר הכל !!!
יומיים וחצי של חוויות מהנוף המרהיב הזה שיש בו מלא צורות נוף ומלא גוונים, נהר
הקולורדו זורם. יומיים וחצי בלי wifi ובלי קליטה. מנותקים מהכל. הרבה טבע, מלא נקודות תצפית מדהימות
(אם תשאלו את הילדים הם יגידו יותר מידי) והרבה זמן משפחה. חוויה מיוחדת.
משהוא קטן מתובנות שלנו על תרבות הטיולים האמריקאית:
התייר האמריקאי מצוייד בכל טוב לרבות ביגוד ייעודי מהשורה הראשונה, ציוד קמפינג
לעילה ולעילה, הכל נראה כאילו כל אחד מהחבר'ה מטייל מקצועי לא פחות.
בפועל החברה ישנים בקרוואנים מדוגמים ("החפשנים" שביניהם באוהלים שנראים
כמו מיני וילות), משתמשים בהסעות shuttle בין נקודות תצפית (ההסעות לעומת המסלולים הרגליים דיי דחוסות...).
כל פעם שחזרנו מטיול מצאנו את מרבית החבר'ה בקמפינג יושבים על כסאות נוח/ ערסלים/
מדליקים מנגל גז (כמעט ולא רואים מנגל גחלים...). עם חשיכה שקט דממה כולם במיטות ואפשר
לראות שהטלוויזיות דולקות בקרוואנים. בשמונה בבוקר השקט בקמפינג ממשיך. אנחנו
מצדיעים להם – ככה עושים קמפינג!!!
שלא יהיה ספק של נימה צינית – אמיתי החבר'ה האלה אלופים!
בין המטיילים ישנם מבוגרים מאד, ילדים, מוגבלים - כולם נהנים מהטבע.
ברור שתמיד אפשר לראות גם אמריקאים משוגעים - כאלה שרצים בעלייה את מסלול ה- rim של הגרנד (עשינו רק חלק
קטן ממסלול הליכה הקשה הזה).
עד כאן בשלב זה על האמריקאים – בטח נחזור אליהם בהמשך (מתוך קנאה כמובן...).
ה- 19.6 – עוזבים את הגרנד קניון ונוסעים לאגם
פאוול:
עם כל הכבוד לגרנד קניון לנו הספיק יומיים וחצי. בטח ובטח לילדים שמבחינתם
באינטרנט אפשר לראות הנופים בצורה טובה יותר.
הדרך לאגם פאוול מהגרנד פשוט מדהימה. לישראלים זה קצת יזכיר את הדרך מבאר שבע
לאילת – הנוף מתחיל כמדברי צהוב עם ערוות מדבר נמוכה, לצידי הדרך התיישבות של
ילידים אמריקאיים (אינדיאנים) שמאד מזכירה את ההתיישבות של הבדואים בנגב - מבנים
בני קומה אחת ארעיים לצד מכלאות מאולתרות, רכבי שטח לצד רכבים פרטיים ישנים
שיוצאים מכל צידי הרכב לכבישים המהירים...ככל שמתקדמים האדמה נעשית אדומה יותר
וצחיחה יותר. וממש לקראת ההגעה משתקפת תמונת אגם המים מרחוק והעיירה פייג' (ממש
כמו לראות את אילת בקטע האחרון של כביש הערבה). כמובן שממש לפני פייג' עצרנו לראות
את פרסת הסוס היפה והמפורסמת.
מבחינה
גאוגרפית האגם והנופים שמסביבו מדהימים.
מבחינת ההתנהלות של התיירות והעסקים במקום – אסון אמריקאי.
ולמה ? אז כך:האמריקאים מרגישים אשמים שקיפחו את האינידאנים. מצבם הכלכלי חברתי של האינדיאנים אינו טוב והוא נחות ביחס ל"לבנים". אי לכך ממשלת ארה"ב נתנה לאינדיאנים חופש פעולה ומונופול מוחלט באזורים שלמים וביניהם אגם פאוול. מה יצא – יש רק מספר אתרי לינה בודדים, מקום אחד שבו ניתן להשכיר סירות בכניסה לאזור ישנו תשלום מראש (סתם רק בשביל להתקרב לאגם ...) בקיצור מסחטת כסף מטורפת.
ולמה זה כ"כ מעצבן ? כי זה ממש בניגוד לגישה האמריקאית שמציגה תחרותיות והעדר מונופולים.
טוב יאללה שיהיה להם לבריאות. לקחנו סירה ומעין מזרון שנגרר עם חבל אחרי הסירה – היה מצוין. יעלי הייתה אחראית הבטיחות, תומרי דאגה לשיזוף מושלם, אנחנו ההורים היינו הסקיפרים וקפצנו מידי פעם למים ועומרי שהיה רק במים וצעק כל הזמן: "יותר מהר, יותר מהר".
אחחחחח!!! תענוג! געגועים עזים: לסדונה, ויליאמס, לייק פאוול. מקומות שעכשיו בלי למצמץ היינו חוזרים אליהם.
השבמחקואיזה כיף הרודיאו האמריקאי הזה ככה פתאום, בלי תכנון. מאחלים לכם עוד מלא חוויות אמריקאיות ״קטנות״ כאלה על הדרך.
תמונות מדהימות, הגרנד קניון הוא ללא ספק תופעת טבע ייחודית. ושמעתי שהאמריקאים חזקים בציוד טיולים ואוהבים הכל מהשורה הראשונה. אני אישית חושב שאפשר להסתפק בציוד קמפינג עודפים
השבמחקתודה על השיתוף!